אודות


שמי יניב לוי (ג'ולי), נשוי ואב לילד מתגורר בכפר מנחם. עוסק באימון על מגוון תחומיו (אישי, זוגי, משפחתי ועסקי), מעביר הרצאות וסדנאות בתחומי התקשורת הבין אישית ומימוש פוטנציאל אישי, חילוץ ושיקום נפגעי סמים ונפש מזה כ – 12 שנים. לפני כן עסקתי בחינוך כמורה ורכז חברתי בתיכון וכן בניהול החינוך הבלתי פורמאלי ורכז נוער בתנועה הקיבוצית, בשיקום הלומי קרב ופגועי נפש מטעם משרד הביטחון ובהפעלת מסעדת "כנען" במנאלי שבהודו.



אתגרים ולקיחת סיכונים

חיינו בנויים מהרבה צעדים קטנים, הזדמנויות שמזדמנות לנו בדרך ודלתות שנפתחות לפנינו. החכמה היא לאתגר את עצמנו, כידוע אתגר הוא לעיתים דבר מפחיד אבל לפני שמתחילים לחשוב עליו, האתגר הוא דבר מרגש והוא זה שמקדם אותנו בחיים. האתגר הוא לקחת סיכונים ולהיות מודעים לכך שההצלחות מגיעות ביחד עם הכישלונות.
לא נקבל הצלחה אם לא נלמד בדרך מהו כישלון. יש מזל אך ממנו לא ניתן ללמוד וישנם גם קשרים לקידום, אבל מקיצורי דרך אלו לא נעבור דרך ולא נקבל סיפוק לטווח הארוך. אני מאמין, שכאשר דלת נפתחת בפנינו יש לקפוץ על ההזדמנות ולא לאפשר למחשבות על העתיד והשלכותיו לנהל אותנו, כי אז הפחד יגבר ויתפתח ולבסוף יגרום לשיתוק ולחוסר עשייה.


חינוך והוראה

את חיי באזרחות התחלתי בתור מורה בחטיבת הביניים "אלון" בערד. בהתחלה הייתי נבוך מההצעה, אני יניב לוי הילד המרדן וליצן החצר, הופך להיות מורה. אך עד מהרה הבנתי את גודל המעמד, המשמעות והדרך שאני הולך לעבור. למדתי המון על עצמי ובמיוחד הבנתי כמה טעיתי בעברי וכי החיים הם בית ספר אחד גדול ומתמשך ושתמיד ניתן לתקן.
הקמתי מעין בית ספר נוסף בתוך בית הספר, לו קראתי פרויקט "אתגר", לחיזוק של ילדים בינוניים. מטרת הפרויקט הייתה שיפור הציונים וההתנהגות ומניעת נשירה של תלמידים אלו מביה"ס. בסופו של תהליך התלמידים שיפרו ללא הכר את ציונם וחשוב מכך את התנהגותם והפכו להיות חונכים ומדריכים לתלמידים צעירים.
לאחר 3 שנות הוראה עברתי לקיבוץ גבעת ברנר, שם ניהלתי את החינוך הבלתי פורמאלי וריכזתי את הדרכת הנעורים. שלוש השנים בגבעת ברנר לימדו אותי התמדה מהי וכמה היא משתלמת, וכי התמדה יוצרת שם ומוניטין. למדתי גם כי האמירה ניסיון חיים זו לא סתם אמירה, זהו תיק עמוס בכלים ותובנות לחיים, שאם נשתמש בהם נכון תצלח דרכנו.


שיקום נפגעי נפש

בעקבות המלצות שקיבלו עלי, פנו אלי לחנוך הלומי קרב ופגועי נפש מטעם משרד הביטחון ומשרד הבריאות. עבודה זו אתגרה ועניינה אותי מאוד, צברתי ידע רב וניסיון בתחום הפגיעות הנפשיות והשלכותיהן. כאן למדתי לקבל כל אחד וסובלנות מהי, הרגשתי את עוצמת ההפריה ההדדית שבין הנתינה לקבלה, והבנתי כמה הנתינה מרגשת ומחזקת אותי. לימים הבנתי כי לא במקרה הגעתי לעבודה זו, וכי זוהי אבן דרך נוספת לקראת ייעודי.


הטיול הגדול שלי

במהלך שנות החינוך למדתי ושכללתי את היכולות שלי לתקשר עם בני הנוער והוריהם ולעזור להם בבעיות המגוונות של גיל התבגרות. כידוע, מקצוע זה מאתגר מחד ושוחק מאידך ולכן , לאחר 6 שנות חינוך החלטתי לקחת לעצמי שנת שבתון ונסעתי למזרח.
טיול זה היה שונה מטיוליי הקודמים, שכן הפעם יצאתי מנקודת מבט שונה. צברתי ניסיון בטיולים הן כתרמילאי שזהו לו טיול שלישי בעולם, והן כמדריך טיולים בארץ ובחו"ל. כמו גם בתחומי החינוך והטיפול - הוראה והדרכת בני נוער (הפכתי למנהל החטיבה כולה), אימון הורים (מאמן זוגי – להורים, ומאמן משפחתי – בתקשורת שבין הורים לילדים). בנוסף לאימון כדורסל לנשים נערים וילדים, ושיקום נפגעי פגיעות נפשיות.


החופש המוחלט

כשהגעתי להודו לא האמנתי שיכול להיות חופש מוחלט שכזה. אי אפשר לתאר את החופש הזה, אין שום דאגות ומה שמעניין זה פשוט כלום. מצד אחד החופש הזה מייצר שחרור ורוגע מושלמים, אך מצד שני הוא מסיר את כל הגבולות. ואכן נחשפתי למטיילים רבים (בעיקר חיילים משוחררים), שחוו שינוי קיצוני בין גבולות נוקשים לבין החופש המוחלט.
בנוסף, החופש כל כך משעמם שכל שנשאר הוא הרבה לחשוב, הבעיה היא שמחשבות מרובות אלו מביאות להצפות רגשיות. המציאות שנגלתה לעיני הייתה קשה, פגשתי מסבבי תרמילאים רבים במצבים של בלבול, הרהור, קבלת מספר רב של תובנות בזמן קצר, לחץ, פרנויות, חרדות ופסיכוזה.


פתיחת המסעדה

לא במקרה מסע זה הוביל אותי לפתוח את מסעדת "כנען" במנאלי, שהפכה עד מהרה למרכז מפגש למטיילים הישראליים. המסעדה הפכה לאבן שואבת למטיילים – לא רק בזכות שמה הטוב, כמו גם הצימאון לתשומת הלב האנושית וליד המכוונת. וכך, מצאתי את עצמי כבוגר ובעל ניסיון הופך למדריך, מייעץ, מטפל ולבסוף גם מחלץ. ושוב, נשאב להיות אח בוגר ומאיר את הדרך לצעירים רבים טועים ותועים בדרך.
במהלך שנתיים אלה בהודו, חייתי וחקרתי תופעות התנהגותיות של תרמילאים ומקומיים בשטח. אורח חיים זה, הביא אותי כמובן לחוות מקרים רבים ותכופים כמו פסיכוזה, התקפי חרדה, דיכאונות וכיו"ב. שנתיים אלו הביאו אותי ליידי למידה, התנסות והתמודדות ומשם להתמחות והתמקצעות בטיפול בהם. כמו כן, להתנסויות רבות בחילוצים – שהיו בהתנדבות מלאה – מתוך דאגה, כבוד ואהבה לאדם ומשפחתו, ראיתי בכך שליחות ועבודת קודש לשמה.


הקמת שירותי חילוץ ושיקום נפגעי סמים ונפש

בעקבות המסע האישי שלי הגעתי לידי הבשלה והבנה במציאת ייעודי בחיים. אך טבעי היה לי לחזור ולבנות את שירותי החילוץ והשיקום לנפגעי סמים ונפש, שירות שנתן מענה לעשרות אנשים ונותן עד היום.
בנוסף, החלטתי שאת כל הידע והכלים שרכשתי בחיים ועודני רוכש, אני רוצה להעביר לכל מי שרק יחפוץ. אני יכול להעיד על עצמי שתמיד חיפשתי חיים לא שגרתיים, תמיד רציתי להיות "לא כמו כולם" ועל כן מקצוע ייחודי זה התאים לי מאוד. בכל יום אני לומד דברים חדשים ומתעורר לאתגרים חדשים, שממלאים את חיי, כמו שאני אוהב.


היום

נכון להיום, אני עוסק במגוון תחומים שכולם מתחברים למכנה משותף אחד והוא תקשורת בין אישית. המוטו שלי הוא - שרק מי שמנסה מצליח ומי שעוסק במחשבות, עוטף את עצמו בפחדים וכך גם החיים נראים משותקים ובלתי מספקים.

אני מחשיב עצמי אדם טוטאלי הנותן את כל כולי בעבודתי, אני אוהב לתת את הלב והנשמה וליהנות מקצירת פרי עמלי בסיומה.


אני מאחל לכל אדם לקום בבוקר בכייף לעבודה, ליהנות ולהתחדש בכל יום מחדש ! ליעוד זה אני שואף להגיע עם כל מאומן, מטופל וקבוצות האנשים איתם אני עובד.