מכתבי תודה




אני אימא של א' שנסע להודו, השתמש בסמים קשים וחזר ילד במצב קשה מאוד. מנותק מהמציאות, מהסביבה והחברים. כל עולמנו חרב, הכול התמוטט מסביבנו, כל המאמצים וכל הטיפולים לא עזרו. לא ידענו מה לעשות ומי יכול לעזור, עד שפגשתי את יניב. הוא עזר לנו עם כל הלב והנשמה, הידע, המקצועיות והסובלנות. הוא טיפל בבני בנאמנות ובמסירות, בצורה יוצאת מן הכלל, טלפונים בכל זמן שנדרש. בני היום במצב טוב, עובד, מבלה עם חברים. אני מברכת את יניב ולירון, ישר כוח ואני מאוד מודה לכם מכל הלב.

הרבה תודות וברכות
תבורכו,
אימא של א'



יניב היקר,
שמח אני שנפל בחלקי להיות עוד סיפור הצלחה מיני רבים שלהם עזרת. אתה החזרת אותי לחיים בריאים ושמחים, אתה שהיית למושיע הראשון שהצליח לתקשר איתי והאמין בי ובהחלמה שלי. כשהמשפחה כמעט ואיבדה תקווה אתה, אתה הופעת, הרגעת, הסברת והענקת את הכלים לי ולמשפחתי להתמודד עם הבעיות שהופיעו בדרך.
בבלבול והכאוס הרב שחייתי בו והניתוק מהסביבה, אתה היית הראשון שתקשר איתי והנחה אותי צעד אחר צעד בהחזרת ההיגיון והסדר לחיים שלי.
היכולת המדהימה שלך להבין אנשים בנוסף לניסיון חיים הרב שלך ריתקו אותי לכל אורך תהליך הטיפול והפגישות שעברנו, הפגישות שעזרו לי להתאזן ולדבר חזרה בשפת בני האדם, צלול מפוקח ובריא.
אני ומשפחתי אסירי תודה לך על שהחזרת אותי לעצמי, חכם יותר, בעל תובנות רבות על החיים, שאותן אני לוקח איתי להמשך חיי. אתה שהצלחת איפה שאחרים כשלו, כשהרופאים כבר הרימו ידיים, אתה היית שם האמנת בי ובהחלמה שלי.
תודה לך על שעזרת לי לחזור לחיק משפחתי והפכת אותי לעוד סיפור של הצלחה.

באהבה ותודה מקרב לב,
עידן



ליניב יקירינו שלום,
אנו משפחת רגב לדורותיה לא יודעים וכנראה לא נדע כיצד להודות לך על הטיפול, המסירות, התבונה והתובנה שאתה דאגת להעביר לנו. אנו הורים לשלושה ילדים בוגרים וחשבנו שאנחנו יודעים ומבינים הכל, אבל בא בנינו הצעיר והבהיר לנו שיש לנו עוד מה ללמוד במיוחד למה שקשור לנושא הכאוב של סמים שימושיים חברים וגואה. הגענו אל יניב דרך המלצה של חברים אחריי שעברנו מדוריי גיהינום להחזיר את הבן שלנו לארץ מגואה, קיבלנו ילד שבר כלי מלא פחדים לא יציב בוהה וחסר ביטחון. עברנו כל מיני מסגרות טיפוליות אבל הן לא החזיקו מעמד עד אשר יניב ניכנס לחיים שלנו ושל בני, הקשר שנוצר היה מיידי ומאותו יום ועד היום ,ארבעה חודשים ההבדל הוא בין שמיים לארץ. בני חזר לתפקד, לעבוד, לחיות, אינו מפחד לצאת החוצה, מכיר בשטויות שעשה ומביע מעורבות בשיקומו. יניב בקשר רציף איתו יומם ולילה, מתי שצריך תומך משיא עצות ענייניות ובודק שאנו לא נשברים ועומדים בכל המגבלות שקבענו עם הבן. יניב בקשר עם כל האנשים שבאים במגע עם בני כולל מקום העבודה והחברים, הוא עוזר לנו לשקם את בני ולנו עוזר להבין את התהליך. להיות סובלניים אוהבים ותומכים למרות שלפעמים אנו מרגישים שהיינו רוצים שהכל יקרה מהר יותר. ניסיונו, הקשר המצוין שיצר עם בני, השקט שלו והסבלנות, עשו לכולנו את ההבדל בין ללכת לאיבוד לבין שיקום והצלחה.
תמיד נשמור על קשר, מעריכים ומוקירים.
משפחת רגב



הסיפור של מטופל:
לפני מספר שנים הייתי בטיול בהודו, לאחר מספר חודשים של טיול הגעתי לגואה ושם התחלתי לקחת סמים.
לאחר מספר פעמים של לקיחת סם מסוג MDMA נכנסתי למצב פסיכוטי והתחלתי לחיות בעולם משל עצמי.
מי ששם לב למצבי היה יניב לוי, שלקח אותי אליו לדירה והחל לטפל בי, אם זה בשיחות או טיולים לשחרור. לאחר מספר ימים התחלתי ליראות ביניב "כאלוהים" בשבילי והייתי מוכן לעשות כל מה שיגיד לי.
גם אם זה לחזור לארץ שממש לא רציתי, היה לי הכי כייף בעולם הרגשתי מושלם. הרגשתי אחד אני והטבע זה ישות אחת. ולמרות כל זה הסכמתי לחזור לארץ. אני רוצה לומר על יניב (לאחר שהיום אני מכיר אותו יותר מקרוב) שהוא אדם מלא כריזמה. אנשים סומכים אליו למרות שרק פגשו אותו, יש בו משהו מיוחד שאין בכל אדם. אני לא מכיר מישהו בעולם שיכול לעשות את התפקיד הזה ביותר נאמנות ואהבה ממנו. בתור מישהו שעבר את החוויה הזאת אני מודה ליניב שהחזיר אותי למשפחה והחזיר אותי לחיים שלי .

היום שאני מסוגל לעבוד וללמוד. אני לא חושב שאם הייתי פוגש מישהו אחר בהודו במצב שלי הייתי יכול לרשום את המכתב הזה .
:-)



שלום לכולם!
אני הוא ס', הבן של א'.

הסיפור שלי התחיל בגיל 18 שטעמתי לראשונה MDMA בחיי.
ההרגשה הייתה נפלאה... כביכול מלך העולם, אוהב את כולם, כולם אותך... אז זהו, שלא!
כיום אני בן 23.5, הכימיקל האחרון שלקחתי היה בחודש אפריל 2007 באירוע גדול שהתקיים באילת.
מה שקרה באותו ערב אני לא ממש זוכר, מה שזכור לי הן תמונות לא מציאותיות של "כושים" בגובה של 3 מטרים, מסתכלים אלייך ומחייכים (לא ממש נעים).
לאחר אותו ערב עשיתי לעצמי חשבון נפש והגעתי למסקנה ברורה: "די עם הכימיה". אז הגיע החשיש בצורה אינטנסיבית בתוספת של גראס, אלכוהול ומעט קוק.
באחד הימים בחודש אוגוסט,ישבתי בבית עם חברים, עישנו גראס וחשיש והגעתי למצב מוזר. הסם "הקל" חדל מלהשפיע עלי. . מאותו ערב חיי השתנו ב °180, מצאתי את עצמי לא ישן 3 ימים, שבהם אני עובד עבודה אינטנסיבית בצורה מטורפת.לא הבנתי מה קורה איתי, חשבתי שאני הולך להשתגע.
החלטתי לעזוב את העבודה ולתת לגוף לנוח, אך שום דבר לא עזר. קיבלתי התקפי חרדה עזים במיוחד, שאני לא מאחל אותם לשונאים הכי גדולים שלי.
לאחר כשבועיים, כשאני עדיין במצב נפשי קשה עם התקפי חרדה עזים, הגעתי למצב שהרמתי יד על אחותי ובעלה לעתיד.
הייתי במצב של איבוד שליטה טוטאלי, חשבתי שזהו, "סיימתי קרירה". אבל אז הגיעו שני אנשים שקשה מאוד לתאר במילים. שני גיבורים, מוריי דרך שגרמו לי להרגיש כאילו נולדתי מחדש!
אז ג'ול ולירון, הינה היום אני ס', מודה לכם מקרב לב ומודה לה' שברא שני אנשים תותחים !!! שגרמו לי לחזור למצב תקין ולמסלול נכון.
תודה על התמיכה האדירה, על הקשב, ובקיצור על הכל.

תודה...



חגית – אימא של א':
ליניב...
שנים חלמנו לפגוש אדם כמוך והנה ביום בהיר, בזמן הכי קריטי של בננו קיבלנו את המתנה היקרה מכל, אותך.
אין איך לבטא את התודה העמוקה שבליבנו על עזרתך לבננו ולעיצוב חיינו מחדש, הסבלנות, ההקשבה, התמיכה וההתמדה ללא ויתורים וקיצורי דרך. זה מה שעושה אותך האחד היחיד והמיוחד.
בהערכה ובאהבה חגית אמא של א'



בינה – אימא של מטופל:
הכרתי את יניב לוי בפרק טראומטי של חיי, בני עבר הטקף פסיכוטי.
לאחר ההלם הראשוני חפשנו אדם שיהווה לו חונך, קיבלנו המלצות על יניב וכך הפקדנו בידיו את היקר לנו מכל - הבן שלנו.
מחמם את לב לראות שיש עדין אנשים שנתינה היא לא סיסמא, אנשים שעושים עבודת קודש מכל הלב והנשמה מעבר למסגרת התפקיד - ויניב הוא כזה.
אשריי האדם שיש לו ידיד כמוך.
אוהבת מעריכה ומוקירה
בינה



ת' - אימא של דני:
אנחנו באמצע הסאגה. דני שלנו נעלם בהודו, היה לו שם התקף פסיכוטי. כשחיפשנו אותו יניב תמך ועזר בעצות ובהקשבה. כשהחזרנו את דני לארץ פגשנו את יניב בתל-אביב ואם היה מעונן אז האור של יניב היה מאיר לנו את הדרך. אנחנו עומדים בפני דרך ארוכה לשיקום של הילד ויניב עם ניסיונו ובגובה העיניים מנחה ומייעץ לנו ונותן לנו כח לעזור לבן שלנו. אנחנו מקווים שהילד יעבור את תהליך הריפוי שלו עם התמיכה והאהבה של יניב והצוות. מייחלת לעדכן כאן בשורות טובות בלבד.
תודה ליניב על התמיכה הנכונות והידע.
ת' אימא של דני



מאת אוהד:
אז ככה ... אני פגשתי את יניב, לגמרי במקרה, כשהייתי במצב מאוד מדוכדך, חסר כיוון, פסימי לגמרי לגבי החיים ... והמפגשים איתו ועם לירון היו בשבילי כמו מפגשים עם אחים שאיבדתי ומצאתי מחדש ... הם עזרו לי להתכוון בחיים ולהיות יותר קשוב לעצמי ולסביבה ... וכמובן להיות הרבה יותר אופטימי וחיובי.
אז תודה מקרב לב, ומקווה שעוד תעזרו להרבה אנשים שזקוקים לכך.



א' – אימא של ס':
לא צריך לנסוע להודו כדי שזה יקרה לך, לבן שלי זה קרה בארץ.
ה' הפגיש אותי עם 2 מלאכים, ג'ולי ולירון, תודה על התמיכה, תודה על ההבנה. בזכותכם ס' חזר למסלול חיים נורמלי ותקין. תודה על שאתם פשוט אתם.
"חוכמה היא הידיעה מה עלייכם לעשות עכשיו, מיומנות היא הידיעה כיצד עושים זאת והתכונה הטובה היא העשיה עצמה"
כאלה אתם ותודה שאתם פה.
אמא של ס'



מאת מאיה:
יניבי,
לא לכולם יש את האומץ
לבוא ולעשות משהו למען אחרים,
לבוא ולהקדים את חייך להצלת חיים.
אתה לא יודע כמה אני גאה בך.
אני מעריצה אותך, את האכפתיות שלך, את המוטיבציה שבך
וכמו שאתה תמיד אומר לי:
"כשאתה דבוק במטרה אתה תשיג אותה"
אני שמחה שהשגת את שלך
אתה יחיד במינך,
אתה מדהים.
בהצלחה בהמשך הדרך...
אוהבת המון,
מאיה!